מתנות וגם ברכות מקוריות לראש השנה

הסמלים בראש-השנה

ראש-השנה הוא חג נורא-הוד, מתנות מקוריות לראש השנה מלא במצוות ובמנהגים: תקיעות שופר, אכילת תפוח בדבש, תשליך – אמירת תפילה ליד מקור מים, רצוי עם דגים חיים, שמסמלת השלכת החטאים אל המים, ומנהגים רבים נוספים.

טו אב התש"ע (26.07.2010)

שי לראש השנה הוא חג נורא-הוד, מלא במצוות ובמנהגים: תקיעות שופר, אכילת תפוח בדבש, תשליך –אמירת תפילה ליד מקור מים, רצוי עם דגים חיים, שמסמלת השלכת החטאים אל המים, ומנהגים רבים נוספים, כגון כניית מתנות מקוריות לראש השנה ללקוחות.

בכלל, מלאה היהדות בעשיות מסמלות, מתנה לראש השנה שבמבט ראשון אינן עולות בקנה אחד עם העמקות שבה. מהותה של היהדות היא אמונה איתנה במציאותו של א-ל אחד ובהיותו בורא העולם, וידיעה ברורה שאין מקריות, אלא הכול מתנהל בידו הבוטחת והמתוכננת של הבורא. אמונה וידיעה אלו צריכות להיות מעוגנות עמוק בלב, ואילו מבטאים אותן בסמלים בלבד – הן נעשות לכאורה שטחיות ונעדרות כל העומק הרעיוני שבהן.

התהייה על הטקסים הסמליים כגון שי מתנה לראש השנה, יכולה לבוא גם מזווית אחרת: הן הקדוש-ברוך-הוא כה גדול ועצום מתנות ראש השנה – ומה המקום שתופסת אצלו, במיוחד ביום חשוב כראש-השנה, אכילת תפוח בדבש, תקיעת שופר, או כל עשייה סמלית אחרת?

*

ובכן, השאלה מצוינת. הקדוש-ברוך-הוא באמת גדול ועצום, ועשייה כזו או אחרת שלנו לא תופסת אצלו שום מקום. אך לא רק זאת – גם האמונה והידיעה שלנו לא תופסות אצלו מקום. עד כמה שנצליח להעמיק חקר בגדולתו, לעולם לא נוכל להקיף אותה. ככלות הכול, אנו מוגבלים והוא לא, כך שבכלל – כל המהות שלנו לא תופסת אצלו מקום.

השאלה שצריכה להישאל היא אפוא לא רק על הסמלים והטקסים, אלא על עצם קיומנו. לשם מה אנו קיימים? איזו תועלת מפיק הקדוש-ברוך-הוא מכך שברא אותנו, אם ממילא איננו תופסים אצלו חשיבות אמיתית?

ועל השאלה הזו משיבים חז"ל: "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים". הוא ברא אותנו כדי שניצור מהעולם סביבה מושלמת להשראת גילויים אלוקיים, על-ידי שנקיים תורה ומצוות.

כיצד בדיוק פועלות התורה והמצוות על היקום? – אין לנו ממש מושג. זו מערכת קודים שהבורא קבע והיא מורכבת הן מהאמונה והידיעה המעמיקות שלנו והן מהסמלים והטקסים שאולי נתפסים אצלנו כזוטות. הכול יחד חובר לתמונה שמשלימה את אורח-החיים היהודי – אורח-החיים שעמו אנו, הקטנים שבקטנים, יוצרים את הסביבה שמעוניין בה הא-ל הגדול שבגדולים.

אם כן, זה לא שאכילת התפוח בדבש עושה לנו שנה טובה ומתוקה, או שהתקיעה בשופר עושה את הקדוש-ברוך-הוא למלך על העולם. אלא פשוט הקדוש-ברוך-הוא קבע, כי על-ידי אכילת תפוח בדבש – תימשך הארה אלוקית שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ועל-ידי תקיעה בשופר – תימשך הארה אלוקית שתבטא הכתרה שלו מחדש על העולם. וכך כל עשייה כזו או אחרת שמופיעה בתורה, מפעילה תהליך רוחני מסוים, גם מבלי שנבין איך ולמה.